גמרא
פירוש
דְּאָמַר מָר חַטָּאת וְאָשָׁם מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר זֶבַח.
הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּתַרְוַיְיהוּ כִּי הֲדָדֵי נִינְהוּ אֲבָל הֵיכָא דְּאָשָׁם לְהַכְשִׁיר וְחַטָּאת לְכַפֵּר בָּעֵינַן תְּרֵי קְרָאֵי.
זָבַח זוֹ חַטַּאת מְצוֹרָע וְאֵימָא זוֹ חַטָּאת וְאָשָׁם דְּנָזִיר.
לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ דְּתַנְיָא {במדבר ו׳:ט״ו} וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם בְּעוֹלָתוֹ וּבִשְׁלָמָיו הַכָּתוּב מְדַבֵּר.
אַתָּה אוֹמֵר בְּעוֹלָתוֹ וּבִשְׁלָמָיו אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא אֲפִילּוּ חַטָּאת כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
אבל הכא במצורע דאשם להכשירו לבוא בקהל וחטאת לכפר דעל ז׳ דברים נגעים באים:
לא ס״ד – דומנחתם ונסכיהם דכתיב בנזיר בעולתו ושלמים כתיב ולא בחטאת:
איל בכלל חיה – ואיל אחד לשלמים:
זה אחד עשר של מעשר – שטעון נסכים כדתנן קרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי התשיעי נאכל במומו והאחד עשר קרב שלמים וטעון נסכים:
רבא אמר – לא מצית אמרת לא חטאת ואשם נזיר ולא עולת יולדת. דג׳ רבויין יש בפסוק ומצורע צריך ג׳ רבויין דאית ביה חטאת ואשם ועולה:
לאיל – דכתיב בנסכים:
למה לי – דכתיב או לאיל תעשה מנחה למה לי. ליכתוב וכי תעשה מנחה סלת שני עשרונים ואנא ידענא דהיינו איל דצריך ב׳ עשרונים:
אלא לרבות אילו של אהרן אתא: ומאי שנא איל [של אהרן] דיחיד מעולת יולדת דהוי דיחידאה וטעונה נסכים אף איל של אהרן נמי ולא איבעי איל לרבות: איצטריך סד״א וכו׳: או דלאיל למה לי לרבות הפלגס – לנסכים: הניחא לר׳ יוחנן דאמר בריה בפני עצמה היא וטעונה נסכים דתנן הקריבו לפלגס היכא דנדר איל או כבש והקריבו לפלגס מביא עליו נסכי איל ואין עולה לו מזבחו לשם חובת נדרו וצריך להביא איל ודאי או כבש ודאי: אלא לבר פדא דאמר מייתי נסכי איל ומתני אם כבש הוא ליקדש נסכיו מה שראוי לו והמותר יהיה נסכי נדבה ואם איל הוא הרי נסכיו דקסבר לאו בריה הוא אלא ספיקא:
וכי איצטריך למכתב או לרבויי ספיקא והלא לפני המקום הכל גלוי ואין לפניו ספיקא: ודאי לבר פדא קשיא: ככה יעשה לשור אחד מה ת״ל – והלא כבר נאמר והקריב על בן הבקר מנחה. לפי שמצינו שחלק הכתוב וכו׳:
או לאיל האחד מה ת״ל – כיון דכתיב או לאיל תעשה מנחה:
או לשה בכבשים או בעזים – כיון דכתיב לכבש האחד: לנסכי רחלה זקנה: או בעזים מה ת״ל – והלא עזים בכלל כבשים:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
למה לי – דכתיב או לאיל תעשה מנחה למה לי. ליכתוב וכי תעשה מנחה סלת שני עשרונים ואנא ידענא דהיינו איל דצריך ב׳ עשרונים:
אלא לרבות אילו של אהרן אתא: ומאי שנא איל [של אהרן] דיחיד מעולת יולדת דהוי דיחידאה וטעונה נסכים אף איל של אהרן נמי ולא איבעי איל לרבות: איצטריך סד״א וכו׳: או דלאיל למה לי לרבות הפלגס – לנסכים: הניחא לר׳ יוחנן דאמר בריה בפני עצמה היא וטעונה נסכים דתנן הקריבו לפלגס היכא דנדר איל או כבש והקריבו לפלגס מביא עליו נסכי איל ואין עולה לו מזבחו לשם חובת נדרו וצריך להביא איל ודאי או כבש ודאי: אלא לבר פדא דאמר מייתי נסכי איל ומתני אם כבש הוא ליקדש נסכיו מה שראוי לו והמותר יהיה נסכי נדבה ואם איל הוא הרי נסכיו דקסבר לאו בריה הוא אלא ספיקא:
וכי איצטריך למכתב או לרבויי ספיקא והלא לפני המקום הכל גלוי ואין לפניו ספיקא: ודאי לבר פדא קשיא: ככה יעשה לשור אחד מה ת״ל – והלא כבר נאמר והקריב על בן הבקר מנחה. לפי שמצינו שחלק הכתוב וכו׳:
או לאיל האחד מה ת״ל – כיון דכתיב או לאיל תעשה מנחה:
או לשה בכבשים או בעזים – כיון דכתיב לכבש האחד: לנסכי רחלה זקנה: או בעזים מה ת״ל – והלא עזים בכלל כבשים:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush